"בחיי [7]" מאת פוצ'ו הוא הכרך השביעי בסדרה האוטוביוגרפית הכנה והמשעשעת, שבה המחבר חושף את חייו האישיים ללא מסננים. אחרי שישה כרכים שבהם הצליח לשמור על שמץ של תדמית חיובית, הפעם פוצ'ו לא חוסך מעצמו ביקורת ומספר על חוויותיו בצורה גלויה ומעוררת הזדהות, גם כשהדבר מציג אותו באור מגוחך. הספר מתחיל עם מותה של אשת נעוריו, ומלווה את פוצ'ו בהתמודדות עם האובדן והחיים החדשים בגיל מבוגר. אם אתם אוהבים סיפורים אישיים, כנים ומצחיקים, או אם אתם פשוט מחפשים ספר שמצליח לגעת בלב ולהצחיק באותה נשימה, "בחיי [7]" הוא הספר בשבילכם. הצטרפו לפוצ'ו במסע מרגש ומצחיק אל תוך זיכרונותיו, ותגלו את העולם המורכב של החיים כפי שלא ראיתם מעולם.

אם עד עכשיו, בששת הכרכים הראשונים של "בחיי", הצלחתי איכשהו לשמור פה ושם על שמי הטוב, נראה לי שעכשיו, בכרך השביעי, גם זה יתמסמס והתדמית שלי, הרחוקה מזו של הודף נשים, תקבל חיזוק יתר. כל זאת אף שבגילי המתרחק מתשעים, מן הראוי היה שאתחיל סוף סוף לקחת את החיים ברצינות.בחיי [6] נגמר עם מותה של אשת נעוריי, שהשאירה אלמן ושלושה ילדים אחרי 46 שנות נישואים הנראים כמאושרים. הסופרת נגה מרון, שקראה את פרקי הספר כשהופיעו בהמשכים במכתב העיתי "חדשות בן עזר", לא יכלה להתאפק ושלחה לי מכתב תוכחה שבו היא כתבה: "מפתיע אותי איך אתה חושף את טמבליותך קבל עם לדיראון עולם."אני בטוח שהיא לא היחידה החושבת כך, אך מה אני יכול לעשות אם החלטתי לכתוב בזיכרונותיי את כל האמת כולה, וזו התגלתה כהחלטה אידיוטית המציגה אותי באור שומט לסתות.איך אמר מנדלה מהגדוד השלישי של הפלמח? "אללי פוצ'ו, אללי..."